"תצילו את הבנות שלי״: האישה שנכנסה למקלט לנשים כדי להציל את חייה

היא הייתה במקלט לנשים פעמיים, נפלה קורבן לשני נוכלים שחתמו בשמה על צ׳קים, הביאו עימה ילדים ואף העבירו אותם התעללות נפשית ואת חלקם גם פיזית. איימו עליה בחייה אבל היא עשתה הכל כדי לשרוד ולשמור על הילדים שלה

אילוסטרציה, צלמת: Karolina Graboska

"למקלט הגעתי בפעם הראשונה בגלל הגרוש הראשון שלי, הוא איים עליי בסכין ולאחר מכן עצרו אותו״. מספרת שרון (שם בדוי) ממרכז הארץ, היא אם לשישה ילדים, כאשר השתיים הקטנות מתגוררות איתה. ״התחתנתי בגיל צעיר, זה היה שידוך שמשפחתי סידרה ומאז משפחתי בחרה שלא להתערב בכל הקשור לבית״. כשהיא נזכרת בתקופה שהביאה אותה למקלט, היא מספרת על הרצון לקבל עזרה מהסובבים וחוסר המענה, "לא היה לי למי לפנות, חייתי בשכנות מול אחי, ששידך לי את בעלי הראשון אבל הוא החליט לא להתערב. ולכן עירבתי את המשטרה. הם תפסו אותו ואותי פינו כשאני בהריון למקלט לאחר ניסיון לרצח״.

"התמזל מזלי שהגעתי לשם, הייתי במקום הזה כעשרה חודשים וילדתי שם את הבת שלי״. אבל החיים במקלט לא היו פשוטים, ״את נמצאת ביחד עם עוד 12 משפחות, לכל משפחה יש כמה ילדים, את אוכלת עם כולם ומנקה עם כולן. אני לא יודעת איזה סיבולת יש לאדם לעבור את זה, אבל כשאת יודעת שזו הזדמנות שנייה לקבל את החיים שלך בחזרה, זה שווה הכל". 

במקלט יש שעה קבועה שבה צריך לקום, הילדים הולכים למסגרות, כל אחד לפי הצורך שלו וכשיש חופש יש להם מעון במקום. לאחר מכן ישנה "שיחת בוקר" שבה מחלקים תורנויות. חלק הולכות לקניות, חלק מבשלות וחלק מנקות. "כל יום יש ניקיון ופעם בשבוע ניקיון יסודי וזה לא משנה אם את מרגישה טוב או לא, המדריכה בודקת אחרייך״. בגלל השילוב של הרבה משפחות זה לא תמיד קל להשתלב בהרגלים שלהם. "יש לפעמים מריבות בין הנשים וזה לא נחמד". בנוסף, ישנו תפריט שלם ובו כתוב מה מותר לבשל ולאפות בכל יום, ויש סדר יום מאוד ברור במקלט אבל למרות היד הנוקשה יש אווירה טובה. "יש אווירה של בית ומשפחה, אחרי כל התורניות והמשימות , בערב הילדים במיטות ואנו הנשים יושבות ביחד באזור הסלון ורואות סרט או תוכנית טלוויזיה". ומעל הכל יש חוק אחד שאסור לעבור עליו האלימות אסורה, ואפילו אלימת מצד האימהות כלפי הילדים שלהן אסורה בהחלט כי היא יכולה להוביל למצב של לקיחת הילדים מהאם.

אילוסטרציה, צלמת: Anete Lusina

התקופה שלאחר השהיה במקלט לא הייתה קלה, "כשיצאתי לחיים אותו אדם המשיך להטריד אותי ולאיים. הוא היה מסית את הילדים נגדי, הבאתי למשטרה ולרווחה הוכחות אבל לא עשו דבר. אחיו נתן עדות שקר וגם אמא שלו הכל בשביל להרוס לי את החיים. אם לא הייתי עושה דברים בכוחות עצמי, שום דבר לא היה קורה, המשטרה והרשויות לא היו בעדי יותר". הרווחה ידעה על המתרחש, הגרוש היה "קונה" את ילדיה בממתקים, אוכל מנחם והפתעות בכדי שיעידו ברווחה כפי שהוא מבקש וכך היה. "הייתי צריכה להסביר לכולם ולהיות הבולשת, שמתי אפילו יום אחד מכשיר הקלטה כי חובת ההוכחה הייתה עליי, מה שלא צריך להיות". 

הם המשיכו בחיים משותפים ללא ברירה במהלך אותם השנים. הוא פתח עסק בצפון השתמש בכספים מהחשבון המשותף שלהם וביום שיכל עזב והיא נשארה ללא כלום. "הוא חסם לי את האשראי והוציא אותי מהחשבון והבנק אפילו לא בדק, אחרי 20 שנה שיש לנו חשבון משותף אף אחד לא שם לב שקורה כאן משהו לא תקין. התחלתי להתנהל לבד, בהתחלה עם הבטחת הכנסה לאחר מכן עבדתי 12 שעות כל יום כדי לשלם חשבונות". 

חייה של שרון התייצבו, אך עם הזמן כשהיא כבר עמדה על רגליה היא נקלעה לקשר חדש ורעיל גם הוא. "כשהייתי נציגת שירות התחיל איתי גבר בתקופה שהייתי אנטי גברים, מרוב כל הכאב שעברתי. הוא חיזר אחריי המון זמן ולבסוף נעניתי אליו. הוא הסביר שהוא מוכן לעזור לי, לשמור עליי ועל הבת שלי, הוא ידע מה עברתי ובסוף עברנו לגור ביחד". לאחר שעברו לגור ביחד הם החליטו לפתוח חברת מוניות בעיר שבה התגוררו, הוא עבד בחברה והיא החלה לעבוד בחנות בגדים. 

אבל הסיפור הסתבך כאשר אותו גבר הזמין צ'קים על חשבונה דרך המחשב בבית המשותף, והתנהל עם חשבונה ללא ידיעתה. בנוסף, הוא החל להיות אובססיבי כלפיה וטמן לה מצלמות מעקב במחשב וגם בטלפון האישי שלה בשביל לפקח על הנעשה. הגבר התחיל להתעלל בביתה מהנישואים הראשונים ללא ידיעתה ״כשאני הייתי באה הביתה הוא היה אומר לה להיכנס לחדר אז לא הייתה לה שום אפשרות לספר לי״. כשהחלה להבין שמשהו לא טוב מתרחש, שהכספים לא נכנסים לחשבון ושהם נהיים רעבים ללחם הוא החליט שזה הזמן להביא ילד לעולם "הוא התעקש שיהיה לנו ילד משותף, ככה הוא יוכל לשמור עליי קרוב. אבל בפועל הוא השתמש בכספים שלי, של מכירת הבית שהיה לי, של העסק שפתח על שמי, אני עובדת ומייצרת הכנסה ואין לי כסף ללחם ואני נעזרת ברווחה״.

אילוסטרציה, צלם: Ronade.

גם כשהיא הייתה בטוחה כי את תופעת הבעל המכה השאירה בעברה, אותו הגבר שבחרה לסמוך עליו בשנית התברר בעל קווי אופי דומים. "זה היה בערב יום שישי, כל אחת מהבנות הייתה בחדר שלה והוא נכנס להתקף פסיכוטי כשהוא מחזיק בידו סכין ואני על הברכיים ללא אפשרות לזוז. א׳ני משסף לך את הגרון אם את קמה׳ הוא אמר ולא נתן לי לזוז. כמה שעות לאחר מכן הוא נרדם, והבנתי שאו שהוא רוצח אותי או שאני מצילה את הבנות והולכת מהבית". היא ברחה מהבית בריצה, ללא נעליים רצה אל תחנת המוניות שם היו אנשים שהכירו אותה ומשם הלכה לרווחה לקבל עזרה. "תצילו את הבנות שלי צעקתי והתמוטטתי, איבדתי הכרה. הם הזמינו לי אמבולנס, הוציאו צו בית משפט להוצאת הבנות מהבית ולקחו אותנו למקלט בדרום".

את היציאה למקלט מתארת שרון "כסיום המלחמה" אך הכעס שלה מופנה כלפי הרשויות והרווחה באותה העיר. "העו"סית שלי ידעה את הסיפור ולא עשתה דבר. היא יכלה לבוא אליי לחנות, ליצור איתי קשר גם אם היא פחדה ממנו, אפילו הגננות בגן של הבת שלי ידעו כי היא הייתה מספרת ואף אחד לא עזר".

היום הן גרות בבית של עמידר, בית שני חדרים. "הבנות ישנות בחדר אחד ואני ישנה בסלון, אין מקום בבית". בנוסף, גם מצבה הבריאותי לא טוב. היא מקבלת 100% נכות מביטוח לאומי על הפוסט-טראומה שעברה, יש לה בעיות סוכר ולחץ דם. 

שרון בחרה לנתק קשר עם משפחתה הקרובה לאחר שלא היו מוכנים לעזור לה בשעת צרה "גרנו בשכנות עם המשפחה שלי אבל כולם אמרו ׳אנחנו לא מתערבים׳״. אחיה היה אחראי לשידוך הראשון והתנער מאחריות בכל הנוגע למצבה. גם הילדות ניתקו את הקשר מהאבות שלהן, כאשר הם ניסו לחבור יחדיו בשביל לקבל את המשמורת על הבנות. הבנות החליטו בעצמן כי אחרי כל השנים שחוו התעללות, הן לא מוכנות לקבל את המצב ובחרו לא לראות את האבות בהסדרי הראייה שהוקצבו להם. 

כיום שרון מנסה לחזור לעצמה, לעסוק בדברים שהיא אוהבת כמו אפייה, קונדיטוריה ואמנות ומתחילה להקים עסק חדש בשתי ידיה.ש וכשהיא שומעת על נשים שנמצאות בסיטואציה דומה היא מדרבנת אותן ללכת לאותם מקלטים ואפילו מפרסמת פוסטים בנושא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.