אנחנו הנשים שחוות אלימות בבית

מאדיה, בושרה ושרה הן חלק קטן מקבוצה גדולה של נשים שעוברות אלימות בביתן מהמקרובים שלהן. כאשר מספר מקרי האלימות בחברה הערבית ממשיך לעלות ואף יש יותר קורבנות רצח, אותן נשים בחרו לספר את סיפורן בעילום שם כדי שיוכלו להפיץ את המסר ללא חשש נוסף

אילוסטרציה, הצלמת: CottonB

מאדיה היא אם לשלושה ילדים קטנים ״אני קמה מוקדם מדי יום, בין אם אני חולה או עייפה. ואין משהו שמקל על העומס היום יומי, לא על עבודות הבית או על מטלות אחרות״. מעבר לעבודות הבית וגידול הילדים, היא עובדת גם בחווה שלהם אבל מעוניינת לעבוד מחוצה לה כדי להבטיח פרנסה ״כשאני מבקשת ממנו לעבוד, שאני אוכל לעשות הכנסה הוא כועס וצועק חזק ומאלץ אותי לעבוד עוד יותר קשה בחווה, כי מבחינתו הוא הממונה על המשפחה שלנו״. במהלך הימים הוא לא רק כועס וצועק אלא גם מכה ״הוא מקלל, ומכה אותי ואת הילדים ללא סיבה״.

מאדיה ניסתה לצאת מהבית והגישה בקשה לגירושין יותר מפעם אחת ״שאלתי את עצמי, ׳איפה אני משאירה את שלושת הילדים שלי?׳, הוא איים לקחת אותם ממני אם אבקש להתגרש שוב. העורך דין אמר לי שילדים הם זכות האם אבל האיומים של בעלי גרמו לי לוותר על הנושא״.

כשהחליטה להישאר היא פנתה למשפחתה ״פעם אחת בעלי היכה אותי עד כדי כך שהעין הימנית שלי נפצעה, אז הלכתי לבית הוריי שיהיו לצידי. הם ניסו להקל על הנטל שלי ולתמוך בי״. אביה ביקש לקיים שיחת שיקום בין הצדדים וקרא למשפחת החתן לשיחה ״הוחלט שהוא יעבוד מחוץ לבית ומאז בעלי השתנה במקצת, כי הוא חושש שאתלונן למשפחתי אם יפגע בי שוב״. 

מאדיה  מספרת כי היא למדה לא לשתוק על העוול שהיא עוברת, לא משנה איזה תחום מדובר ״מישהו חייב לעמוד בצד של המדוכאים, כי שתיקה על עוול ואלימות היא אלימות חמורה יותר״.

אילוסטרציה, צלם: אלכס גרין.

"אבא שלי היה אכזרי וחסר אכזריות. הוא היכה אותי ואת האחים שלי מאז שהיינו ילדים, כאילו מכה בנו היה המוצא היחיד לכעסו על בעיות היום- יום, הוא כל הזמן פגע בנו". מספרת בושרה (45). בגלל שאביה היה מתעלל ומכה באופן קבוע, בושרה הסכימה להצעת נישואין של צעיר לאחר סיימה את לימודיה באוניברסיטה וזאת על מנת להתרחק מהבית בו גדלה והאכזריות אותה הכירה מקרוב.

אבל לאחר שנישאה לצעיר חיה לא השתנו, ובעלה לא היה שונה מאביה. עד מהרה חשף את פניו האמיתיות והחל גם הוא להתעלל בה "לבעלי לא היה הרצון להביא ילדים לעולם בגלל מצב כלכלי ירוד, וכשהוא גילה שאני בהיריון עם ביתנו הבכורה הוא החל להכות אותי בעוצמה וכמעט איבדתי את העוברית״.

זה לא נגמר בהתעללות פיזית אלא בעלה לקח את תכשיטיה ומכר אותם ללא הסכמתה. ״חיינו היו גיהנום עלי אדמות, יום אחד החלטתי לקחת את הילדים ולברוח אל בית הוריי, הילדים כבר לא יכלו לסבול את המצב ולא רציתי שימשיכו לחיות ככה״.

יום אחד המצב השתנה "התעוררתי מצלצול הטלפון באיזשהו בוקר וזה היה בעלי בקו השני, הוא אמר לי שהוא עוזב את הארץ ולא חוזר״. מאז אותו יום בושרה חיה עם ילדיה ללא נוכחות אביהם ״אני כבר לא יודעת לתאר את מצבי, מצד אחד אני לא נשואה ומצד שני אני לא גרושה״.

כיום בושרה שוכרת בית קטן בשבילה וילדיה הקטנים, היא מוכרת את יצירות האומנות שלה לאנשים וכל מה שהיא מבקשת זה לתת לילדיה הזדמנות חיים טובים יותר ממה שהיה להם כשחיו עם אביהם וממה שהיא חוותה. 

אילוסטרציה, צלמת: Anete Lusina

 שרה (34), חלמה על חיים עצמאיים ומוצלחים לאחר סיום לימודיה באוניברסטיה. אך תחושת החופש והחלום לחיים שכאלו השתנתה כאשר משפחתה אילצה אותה להינשא לגבר צעיר שלא הכירה.״מהשבוע הראשון לנישואינו הוא התחיל להעליב אותי על בסיס יומי, והמצב המשיך להדרדר עד כדי כך שילדיי היו עדים לעלבונות ולמכות שהיה נותן לי״. היא מתחילה לנגב את הדמעות ״בגלל כל מה שקרה חשבתי להתאבד יותר מפעם אחת״. המצב בבית לא נראה לעין ״בעלי אוהב להופיע מול אנשים, להיות פעיל חברתית והוא אישיות מכובדת ביניהם וזה מצער אותי מאוד, שאף אחד לא מאמין שהאדם הזה הופך להיות מפלצת מאחורי דלתות סגורות״.

שרה החליטה לא להישאר אדישה ולנסות לצאת מהמצב אליו נקלעה.  שרה החליטה לבקש עזרה ממקורביה, אבל אף אחד לא שמע אותה ולא היה מוכן לעזור לה. בחברה הבדואית לאישה אסור לצאת מהבית ולבקש עזרה גם אם בעלה יכה אותה. ״אפילו לחשוב על דרך לצאת מכאן, לדפוק על דלתות במוסדות משפטיים ובמשטרה ממלאת אותי בפחד שיהרגו אותי״. 

משפחתה החליטה לא לעזור לה ואף לנסות להשתיק אותה, "משפחתי החלה להטריד באופן מתמשך בניסיון לגרום לי לשתוק. צולקתי מהפילוג שקרה במשפחה והמזל הרע שפקד אותי, וכל זה בגלל שהייתי צריכה לבחור בין שתיקה בגלל אלימות או לאבד את משפחתי". בנוסף שרה מדגישה ״המשפחה שלי הייתה שותפה לטרגדיה הזו. הם החזירו אותי אליו בכל פעם שפניתי אליהם, והם החזירו אותי אליו גם לאחר שהוא גירש אותי, פעמיים״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.